פוסט מסכם

הסמסטר השלישי התחיל כמובן עם חששות, כמו קודמיו לקראת מה... ובכן זה היה סמסטר קיץ, חם בחוץ וקר בכיתה (בגלל המזגן) ובעיקר קושי בשילוב לימודים, הגשת מטלות רבות והעסקת הילדים בחופשה. לדעתי כולם בכיתה התמודדו טוב מאוד עם הקושי למרות ה"קיטורים".

בשנים האחרונות אנו עדים לטכנולוגיות המשנות את הדרך שבה אנשים מתקשרים במרחב הוירטואלי.
אמצעי התקשורת הכוללים אינטראקציות מרובות אנשים כמו הבלוגים, התגלו כאחת מהצורות הפופולאריות ביותר לניהול שיח מקוון. והיום אני מאוד שמחה שאני חלק מאותם אנשים.
בתחילת הלימודים היו לי הרבה חששות לגבי הכתיבה אך למרבה הפלא עם הזמן התחלתי לאהוב את הכתיבה בבלוג.
בסמסטר זה נחשפתי לקורסים אשר העשירו אותי ונתנו לי כלים לעשיה בבית-הספר.

אז זהו סיימתי את כתיבתי בבלוג הלימודי, אני יודעת שכל כתבה מעניינת שאני אקרא אני יעצור ויגיד לעצמי, כמובן שזה נושא שהייתי רוצה לשתף את כולם, אולי אני אמשיך לכתוב אולי למגירה...

תופעת ההתמכרות לטכנולוגיה

http://www.mako.co.il/digital-weekend/Article-99e6cc9f7647931006.htm?utm_source=ba-bamail&utm_medium=article&utm_campai

 בלי הרבה רעש מחליטים הרבה אנשים וחברות גדולות להניח בצד את המכשירים הטכנולוגיים. אולי מתחיל מרד טכנולוגי?
ישנה מגמה של התנתקות ממכשירים טכנולוגיים, בארה"ב יש מסעדה שנותנת ללקוחותיה הנחה במידה ויניחו בצד את מכשיר הסלולר, במקומות עבודה מנתקים לעובדים את המייל בטלפון אחרי שעות העבודה.בעמק הסיליקון אוסרים על ילדים להחזיק מחשב בבית.
אני מדמה אדם אשר יוצא מביתו ללא הסמארטפון לאדם היוצא מביתו ללא אחד מאבריו החיוניים. הרבה פעמים יוצא לי לשוחח עם חברותי ללימודים,חברותיי לעבודה או עם האנשים שאני הכי אוהבת ובכל פעם נקטעת שיחתנו בגלל הודעה בסמארטפון,מייל שהגיע, התראה מהפייסבוק. העיסוק האובססיבי בטלפון הנייד  גרם למספר אנשים להבין שהטכנולוגיה נכנסה יותר מדי לחיינו, פעם היה לנו שקט.
הטכנולוגיה אולי הביאה עימה הרבה דברים טובים אבל גם מילאה את חיינו במין "מופע "שנמשך 24 שעות ביממה, מופע שיש בו לייקים,התראות מהפייסבוק, טוויטר.... ואין במופע הזה מנוחה.יותר ויותר גופים ואנשים פרטיים מחליטים לצאת מ"המופע" הטכנולוגי ולתחום את נוכחותו בחייהם. הם לא "טכנופוביים" שמפחדים מדברים חדשים, להיפך הם מודעים היטב לשימושים האינסופיים שאפשר לעשות במכשירים אלה ודווקא בגלל זה הם בוחרים להגביל את השימוש בהם. זה לא תמיד קל לבחירה ובטח לא פשוט לביצוע אך אני מאמינה שתופעת ההתנתקות הטכנולוגית תתפשט בעולם ואפילו תגיע לארץ הקודש. א מ ן!!!!

x

תיקשוב בחינוך-גופני

לפני שנתיים נכנס בית ספרי,"מנחם בגין" בית-ספר יסודי בקרית-גת לתוכנית התיקשוב, קיבלנו מחשבים, הורכבו מקרנים בכיתות, רמקולים, אמצעי החשכה ועוד... בתור מורה לחינוך-גופני שאלתי את עצמי מה אני יעשה עם המחשב בשיעורי חינוך-גופני?  אולי מישהו התבלבל שם למעלה? איך הילדים יקבלו את הבשורה על שיעור מתוקשב בספורט? הרי הם מחכים לשיעור חנ"ג על-מנת לנוע, לשחק, לרקוד ועוד...  כמה ילד יכול לשבת בכיתה? אז גם בשיעור שיש לו אפשרות של פורקן, חילוץ עצמות, הרפיה.... נושיב אותו מול המחשב? כיצד בעצם נניע את התלמידים? התייעצתי עם חברותיי למקצוע כדי לדעת מה הן עושות וכמה ימים אחרי הבירור איתן מצאתי את עצמי מחברת את המחשב ומקרינה לתלמידים סירטון של "מכת פתיחה תחתית" בכדור-עף-לימוד הטכניקה בעזרת סרטון. ההליך ערך חמש-עשרה דקות מזמן פעילות השיעור, כמובן שאחרי הקרנת הסירטון הגענו לאולם הספורט על-מנת לתרגל את המכה. מסתבר שיש אינספור אפשרויות שאפשר להכניס את התקשוב לשיעור חינוך-גופני - מצגות בכל תחום כמו תזונה, מרכיבי כושר-גופני, סרטי וידיאו, לימוד ריקודים ועוד...

אני חושבת שההמחשה הויזואלית דרך סרטונים, תמונות, מצגות הינה טובה ומשמעותית אך עם זאת לא נראה לי שבכל שיעור אני אשתמש בהמחשות אלו, וזאת כדי שהתלמידים ינועו יותר וכמה שפחות יהיו מול המחשב במיוחד הגילאים הצעירים שאותם אני מלמדת. 

מידענות

בהמשך לפוסט שכתבתי על "בית-ספר לחיפוש" של google מאוד רציתי ללמוד לחפש ומצאתי מקום ללמוד בו. בקרן לקידום מקצועי למורים ישנן השתלמויות אשר מתאימות לזמננו.
כולם יודעים לחפש,אך השאלה היא, האם כולם יודעים למצוא? מגוון השימושים, האפשרויות הרבות, המידע העצום ברשת והשירותים הרבים, מחייבים אותנו להכיר טוב, נכון וחכם את רשת האינטרנט לניצול יעיל של משאביה.
בעידן שבו אנו נמצאים ישנן כמויות אדירות של מידע לכולם אך עלינו ללמוד לדעת לנצל את המידע.
הייתה לי נטייה לחשוב שפעולת החיפוש במחשב היא פשוטה מאוד אך ככל שעובר הזמן וככל שמתרבות המשימות בלימודים כך אני שמה לב שמאוד קשה לי למצוא, "לקלוע בול" למה שאני צריכה. כששוחחתי עם חברותיי ללימודים הבנתי שהן נמצאות באותה בעיה, לכאורה פעולת החיפוש באינטרנט היא פשוטה מאוד, כמעט כולם מכירים אותה אבל כנראה לא מספיק.
אני חושבת שיש צורך ללמד את המורים במסגרת נושא "התיקשוב במאה ה-21", השתלמות שתהיה חובה, את זרי החיפוש באינטרנט כדי שילמדו את התלמידים בבית-הספר. וכך נכסוך כולם זמן יקר.

ילדים חשופים

בעקבות כתבה שקראתי על קרינה -"מגפת הקרינה השקטה", מיד חשבתי על ילדים ועל תוכנית התיקשוב הלאומית וניסיתי להבין האם מישהו במשרד החינוך שם את הדעת אודות נוכחות קרובה כל-כך של מכשירים פולטי קרינה בקרבתם של ילדים. אנו חשופים מדי יום ובכל שעות היום לקרינה ממקורות שונים: טלפונים סלולריים, קונסולות משחקים אלחוטיות, נתבים אלחוטיים, שידורי רדיו ועוד... כמות המכשירים פולטי הקרינה עולה עם התקדמות הטכנולוגיה. לצורך ההמחשה, אם לגלים האלקטרומגנטיים היה צבע לא היינו יכולים לראות כלום. הם קיימים כל הזמן סביבנו בכל מקום שבו אנו נמצאים. אף אחד עדיין לא ממש הוכיח את השפעת הקרינה על האדם אבל כולם מסכימים שעוד מוקדם לדעת.
הטכנולוגיה משאירה מאחור תחומים רבים למען הקידמה. ההשפעות של הטכנולוגיה על הבריאות והחינוך יוודעו לפחות אחרי דור, וגם אז לא בטוח כלל שנוכל לעצור את הקידמה. נוכל אולי לשלוט בה טוב יותר באמצעות מודעות וחקיקה.
תחום התיקשוב בבתי-הספר תופס תאוצה ומגובה על-ידי ממשלות אשר משקיעות משאבים רבים בתחום.
לפעמים, בשל רצון עז לדחוף נושא מסויים, אנו לא תמיד לוקחים בחשבון את כל ההשלכות האפשריות בזמן התכנון.
לדעתי, יש לקחת בחשבון את נושא הקרינה כשבאים לבנות מערך תקשוב גם אם אין להשלכותיה הוכחות חד-משמעיות.
משמעות הדבר הוא שיש לתכנן את מערך המיחשוב בבתי-הספר בצורה של תקשורת קווית ולא אלחוטית ולתכנן הפסקות "חכמות" לצורך שחרור הגוף,המוח והעיניים לפרקי זמן קצובים.

מהר יותר, גבוה יותר טכנולוגי הרבה יותר

המשחקים האולימפיים השנה קיבלו כינויים כמו: " המשחקים האולימפיים הדיגיטליים הראשונים" ו"האולימפיאדה של הרשת החברתית". אומרים שזו תהיה האולימפיאדה הכי טכנולוגית שאי-פעם ראינו, עם כל מיני אפליקציות, התרעות על תחרויות חשובות ועוד..

הספורטאים מציפים את הפייסבוק, האינסטגרם והטוויטר בחוויות שונות מהכפר האולימפי.  

הוועד האולימפי בעד שימוש ברשתות חברתיות באולימפיאדה, אבל יש כללים. אל תשכחו למי נכנס הכסף הגדול. אסור להפר זכויות שידור של הרשתות שמשלמות מיליארדים עבורן, אסור לפרסם חברה מסחרית כדי לא לפגוע בספונסרים הרשמיים, ואסור להשתמש במותגים של הוועד האולימפי. במילים אחרות, הספורטאים, העיתונאים והמתנדבים תפקידם לפרסם את לונדון 2012 ברשת החברתית, אבל את הרווחים יגרפו ז'אק רוג והחברים. 

http://www.nrg.co.il/online/3/ART2/389/951.html

כמו כל דבר שאפשר לעשות ממנו חגיגה כלכלית, האולימפיאדה הזו היא אכן חגיגה. מדובר באירוע העולמי הראשון שיישם בצורה מקסימאלית את ההתפתחות הטכנולוגית של השנים האחרונות. 

מארגני המשחקים כיסו כל חלקה אינטרנטית וסלולרית. החל מאתרי אינטרנט ויישומי סמארטפונים מושקעים עם מידע אינסופי, סטטיסטיקות, תמונות והיסטוריה; וכלה בעמוד יוטיוב, פייסבוק, טוויטר ולא מעט אתרים שמעבירים את המשחקים בשידור חי גם לסמארטפונים עם איכות HD. אז נשאר לנו רק לבחור אחרי מי לעקוב ואיזו אפליקציה שווה להוריד.
הנה קישור למספר אפליקציות נבחרות,http://www.haaretz.co.il/captain/net/1.1787587

אחרי שבדקתי מספר אפליקציות היה לי קושי לבחור את האחת, אז כמו אדם שרוצה להרגיש שייך "הלכתי" על כמה אפליקציות ,דאגתי שיהיו חינמיות כי בכל זאת... אז יש גירסאות חינמיות מוצמצמת וגירסאות מלאות בתוספת תשלום כמובן. הגירסאות החינמיות מספקות את הסחורה ורכישה מומלצת רק אם ממש התמכרתם.

הכל דיגיטלי ובלתי אפשרי לא לדבר על הפער הדיגיטלי שקיים. לדעתי, החידושים הטכנולוגיים הם נחלת מעמד הביניים ומעלה, לאור הגזרות שהמדינה "מנחיתה" עלינו רובינו נסתפק בשידורי הערוץ הראשון ( דווקא איכות טובה מאוד), רק שהם קובעים מה נראה ומתי. 

נא לקרוא הודעות!

בשנה"ל אשתקד נכנסה לבית-ספרנו מנהלת חדשה, היא ביקשה כדרך עבודתה להעביר אלינו הודעות דרך ה-"OUTLOOK" הבית-סיפרי, שלא היה שמיש במיוחד עד לכניסתה לתפקיד. ואם במקרה לא שמנו לב ב-"OUTLOOK"  אז נשלח עותק ל-"וואלה" ול-"ג'ימייל". מאוד חשוב לה שניכנס ונתעדכן דבר שאני מסכימה איתו, אני בעד העברת אינפורמציה, העברת הודעות דרך המייל אך כל אחד יעשה את שיקוליו,מתי ל"פתוח" מיילים, באילו שעות ובאיזה ימים.
נשאלת השאלה לגבי אישור מסירה/קריאת מייל, האם צריך לחייב אנשים ל"אשר" מיילים?
 יש שני סוגי אישורים, הראשון-מסירה, מאשר את המסירה של הודעת הדואר האלקטרוני לתיבת הדואר של הנמען, אך הוא אינו מציין שהנמען ראה או קרא אותה, והשני-אישור קריאה מאשר את פתיחת ההודעה.
יש הטוענים ואני איתם שהשימוש באישור קריאה אינו יעיל ועלול אפילו להציק. אף-אחד לא אוהב שבולשים אחריו ובודקים מה הוא קרא ומתי. נכון שהיו פעמים שנכנסתי ל-"OUTLOOK" ופתחתי את הדואר בלי לקרוא כי מאוד מביך להגיע לעבודה ולקבל נזיפה על אי קריאת מייל, דבר שתמוהה בעיניי מפני שהתכתובת מתנהלת אחרי שעות העבודה. אני חושבת שזו חדירה לפרטיותו של העובד. את הרשומה הזו אני כותבת בעקבות כתבה שקראתי על פייסבוק שהחליטה להראות מי קרא הודעות.
מעניין יהיה לראות סקרים לאחר תקופה של חודשיים/שלושה איך היישום יתנהל, יצליח או ייכשל.

עיצוב מבנה בית הספר

עד לרגע זה מאוד אהבתי את מבנה בית הספר שבו אני מלמדת, אך כשראיתי מבנים במדינות אחרות (פינלנד) וגם קצת בארץ מאוד התלהבתי. בית הספר שאני עובדת בו מואר, פתוח, בעל מרחבים אבל לא מעוצב בצורה חדשנית. בפינלנד כנראה יודעים מה טוב לתלמידים. אחרי המהפכה בחינוך בעשור האחרון הם מתחילים שם במהפכה חדשה של עיצוב סביבות למידה, אסתטיים, בעלי מרחבי למידה נעימים יותר עם מרחבי עיון שקטים ונוחים למורים ולא מרחבים קודרים וסטנדרטיים של פעם.
גם בארץ עיצוב בתי הספר התחיל לתפוס תאוצה, אדריכלים מתחילים להגיע למשרד החינוך ולהציע את שירותיהם במתן סיוע בעיצוב, וראיתי עיצובים מדהימים שלא "נופלים" מעיצובים בעולם.
כהורים אני זוכרת שהיה לנו מאוד חשוב המראה החיצוני של בית הספר שבו רשמנו את ילדינו. כשחיפשנו בתי-ספר נתקלנו בבתי ספר מאוד לא מזמינים מבחינה עיצובית,  הזכירו לנו בתי-סוהר, למרות שנמצאים שם מורים טובים הייתה חשובה לנו קודם סביבת הלימודים.
אני חושבת שמבנה בית הספר צריך לשמש לתלמידים מקום שיהיה נעים לשהות בו, נעים בהפסקות,בעל צבעים נעימים, מבנה שייתן לתלמידים חשק ורצון להגיע אליו וללמוד בהנאה. ויכול להיות שכל הטוב הזה יביא גם הישגים.
כנראה שמילים לא יכולות להמחיש את מה שאני ראיתי לכן אני אצרף תמונות של בתי-ספר בעולם .

בית-הספר "השקוף" ע"ש יצחק שמיר בחולון, ( צילום: משה כהן )

בית הספר ''השקוף'' ע''ש יצחק שמיר בחולון, חלק מקומפלקס שעדיין נבנה (צילום: משה כהן )

צילום: משה כהן

בית-ספר תיכון פיצורי  במלברון, אוסטרליה, תוכנן ועוצב ע"י משרד מק'ברייד צ'רלס-ראיין

בית-ספר בפינלנד

פריז,צרפת צילום: Eugeni Pons, oliver nicollas, Delphine George

גן ילדים,אוסטריה (צילום: angelo kaunat)

ספרד ( צילום: pepe pascual feunts )

                             ויש גם כאלה...

בית-ספר אינשטיין, חיפה צילום ארכיון: מקס ילינסון

עיצוב אתרים

http://www.newsgeek.co.il/how-the-largest-internet-companies-use-html5/

בקורס " שפות וכלים לעיצוב סביבות למידה מתוקשבות " עם ד"ר יאיר צדוק אנחנו לומדים פיתוח אתרי אינטרנט, מבנה עמוד HTML5 - הגדרת המושג על-פי ויקיפדיה - "בשנת 2004 החליטו מספר כותבי דפדפנים (מוזילה, אופרה ואפל, מפתחת הדפדפן Safari) להקים קבוצת עבודה, בשם WHATWG, שתתאם את פיתוח התקן לכיוונים אשר נדרשים להם. קבוצת העבודה החלה לעבוד על הרחבות לתקן HTML שנודעו בשם הכללי HTML5. בהמשך הצטרפו לקבוצה נציגות מכותבות דפדפנים מובילים אחרים (כגון גוגל ומיקרוסופט). התקן צפוי להגיע לשלב סופי ("המלצת W3C") בשנת 2014. הגישה המנחה תקן זה היא תאימות והגדרה סמנטית של יחידות קוד לתפקידים שונים. לדוגמא - שימוש בתג DIV על מנת לתחום אלמנטים של קוד הורחב לתגים יעודיים שנועדו לעיצוב כותרת עליונה, תחתונה, מאמר, ציטוט ועוד. בנוסף, נוספו תגיות המייצגות וידאו, אודיו, תפריטים וכדומה - לטובת שיפור התאימות של הקוד לדפדפנים שונים והקלה על יכולת הדפדפן להבין את התוכן אותו הוא נדרש להציג. שינוי מהותי בין HTML5 לגירסתו הקודמת, הוא תוספת תגים המתייחסים לתוכן המידע שבדף הרשת, כגון הגדרת רגשות. HTML 4 הכיל אך ורק מידע הנוגע לאופי תצוגת דף האינטרנט ולא לתוכנו" - (ויקיפדיה,2012). 
הלימודים במכללה הם כמו החיים לפני והחיים אחרי. לפני לא הייתי מודעת למה שמסתתר מאחורי כל דף באינטרנט, לא הייתי מודעת לשפה שנקראת html5  ו- css, מי בכלל חשב על הדברים האלה. בשיעור הראשון והשני הכל נראה מסובך וקשה להבנה, אבל למזלי לא צריך לזכור בע"פ את כל הפקודות וכשמבינים את הרעיון של "סידור" הדף, זה פשוט משחק מדהים. היום כשאני מסתכלת על דף באינטרנט אני יכולה להבין מה עומד מאחוריו.
ישבתי לי ערב אחד כמו כל ערב על-מנת להתעדכן ( משהו שלא הייתי עושה לפני שהתחלתי את לימודיי ) תוך כדי שיטוטיי באינטרנט, פעם הייתי "משוטטת" ברחובות עם חברים והיום אני "משוטטת" לבד בצורה וירטואלית, הקלדתי את המילים עיצוב אתרים כי בעצם אנחנו לומדים לעצב דף. קיבלתי אינספור תוצאות חיפוש. מדובר בעצם במעצבים שלומדים את שפת ה- html5 ומתפתחים לעומק בתחום עיצוב אתרים. נדרש ידע טכני במגוון רחב של תוכנות כמו פוטושופ, אילוסטרייטור, דרימוויבר. 

בית-ספר לחיפוש

http://news.walla.co.il/?w=/4/2545209
לא פעם אני מוצאת את עצמי יושבת הרבה זמן על-מנת לחפש ברשת האינטרנט חומר לימודי או סתם מתעניינת בנושא כלשהו. והנה בשיטוטיי הארוכים באינטרנט על-מנת למצוא חומר מסויים, מסמך תיקשוב של מדינת אוסטרליה, נתקלתי בכותרת "גוגל פותחת בית-ספר לחיפוש" ונעצרתי, שאלתי את עצמי מדוע במסגרת לימודיי לתואר שני בתחום התקשוב לא למדנו שיעור בנושא חיפוש מושכל או מתקדם באינטרנט.
"בית-ספר לחיפוש" זוהי תוכנית לימודים שמטרתה לעזור לחפש מידע בצורה טובה ויעילה יותר באמצעות מנוע החיפוש שלה. התוכנית תכלול שישה שיעורים של 50 דקות, יחד עם פעילויות אינטראקטיביות ואלמנט חברתי.
אני חושבת שלימוד החיפוש ב-"גוגל" (או בכל "מנוע" חיפוש) יחסוך לי הרבה זמן ואפילו הנאה במקום ייאוש. האינטרנט מציע ים של מידע שימושי אבל רק למי שיודע כיצד לחפש. יש לי חברה שהתברכה בחיפוש יעיל באינטרנט, היא נותנת לי טיפים כמו: שימוש נכון במילות מפתח, אבל איך? אני שואלת אותה בוחרים מילות מפתח, האם באמת יש צורך ללכת לקורס ללימוד חיפוש ברשת? או שהזמן יעשה את שלו ועם עוד הרבה סבלנות וזמן אני אצליח או בכל זאת ירשם לקורס....

סביבות למידה

פריצתה של רשת האינטרנט למודעות הציבורית והשימוש ההולך ומתרחב אשר נעשה בה לצורכי הוראה מעלה שאלות רבות לגבי יכולתה לתרום, לשפר או לגוון תהליכי הוראה קיימים.

סביבה מתוקשבת הינה סביבה עתירת מידע וידע שמטרתה לתת מענה ללומדים שונים, בעלי סגנונות למידה שונים, צרכים ייחודיים ותחומי עניין שונים, הן כוללות מגוון רחב של טכנולוגיות. סביבה המתוקשבת כוללת עזרי למידה כגון לומדות שמקלות על תהליך הלמידה ועל הלמידה עצמה ומשפרות את הנגישות למידע ולארגונו, אלא שלשם כך התלמידים נדרשים ללמוד מיומנויות חדשות ולפתח אוריינות טכנולוגית.

השאלה המרכזית שאותה מציג פרופ' גבריאל סלומון בספרו "טכנולוגיה וחינוך בעידן המידע", אינה אם יש מקום למחשוב בחינוך אלא מהו מקום המחשוב בחינוך?  לאילו תפקידים נייעד אותו? מה בדיוק נעשה בו, ומדוע?

ברור לנו , שתפקידו של כל דור מאז ומעולם הוא להכשיר את הדור הבא לקראת העתיד.

מערכת החינוך נדרשת להתאמת תהליכי הלמידה לעידן המידע. אחת המשמעויות העיקריות, של התאמה זו, היא הכשרת בוגר עצמאי, המתאים עצמו לעולם המשתנה במהירות, המשתמש במחשב ובתקשורת – תקשוב- כאמצעים בתהליך הלמידה. ( חוברת סטנדרטים במידענות 2005  – מנהל מדע וטכנולוגיה ).

חשוב לציין כי הסביבה המתוקשבת ביותר אינה יכולה לזמן תהליך למידה אם לא ידאג המורה לאינטגרציה בין: המטרות, התכנים ונושאי הלימוד, קהלי היעד, ובין האפשרויות שהסביבה הדיגיטאלית מזמנת.

הערכת תלמידים

בעקבות השיעור "הערכת טכנולוגיות מידע וידע" של ד"ר ליאת אייל, אני רוצה לבחון את נושא הערכת התלמיד.
הערכה היא מונח כללי הכולל את המגוון המלא של שיטות ודרכים לקבלת מידע על אודות התלמיד ואת השיפוט הערכי לגבי התקדמותו בלימודים.
דוגמא קלאסית להערכה היא הבחינה, כלי אשר מכיל מקבץ שאלות המועברות לתלמיד אשר צריך לפתור בזמן מוגבל.
מגיל שש מעריכים אותנו בבחינות, האם זוהי הדרך היחידה והנכונה להערכה?
לדעתי, יש צורך לבחון מחדש את השיטה ולנסות דרכים יותר ידידותיים לתלמידים, כלי הערכה שיפחית את מידת הלחץ והמעמסה מהתלמידים וינסה להעריך ידע והבנה ולא רק זיכרון. "רבים העוסקים בהערכת הישגים עוברים כיום מהגישה המסורתית, הכמותית, לגישה המבוססת על הערכה איכותית, המכונה הערכה חלופית "(בירנבום,1997).
 גישה אשר דוגלת בפתרון בעיות, חשיבה ביקורתית, פיתוח יכולות חיפוש מידע ולשימוש בו באופן יעיל, טיפוח כושר ההמצאה והיצירתיות לדרכי חשיבה עצמאית, פיתוח מיומנויות הבעה בכתב ובעל-פה ליוזמה והתמדה לעבודת צוות ועוד...
לדעתי, מערכת החינוך תשכיל בשלב מסויים, מקווה שבעשור הנוכחי, לעבור לחלופות. בחלופות אלה התלמיד יידרש לבצע מטלה מורכבת ובעלת משמעות, כאשר יהיה עליו לפתור בעיה מציאותית תוך כדי שימוש בידע וכישורים רלוונטיים ולא כמו בדרך המסורתית שהתלמיד לומד לבחינה ומבצע אותה בצורה אוטומטית. כל זאת בתנאי שהמשימות אכן יהוו אתגר חשיבתי  ומעניין ולא רק משימות של "העתק הדבק" ממקורות אינטרנטיים.


. http://portal.macam.ac.il/ArticlePage.aspx?id=110

חזון בית ספרי

במסגרת לימודיי בקורס " מדעי החינוך במאה ה-21" התבקשנו לכתוב עבודה בנושא: חזון בית ספרי, להציג את החזון שלנו בדרך יצירתית. אני וחברה בחרנו לעשות זאת בעזרת הכלי שנקרא:"פרזי". ובמקביל אחד היעדים שהוצבו בבית ספרינו לשנה"ל תשע"ג הוא : גיבוש וכתיבת חזון חדש רלוונטי ואקטואלי לביה"ס . 

חזון on Prezi

על הכתיבה בבלוג

סמסטר ב' כמעט מסתיים ולקראת סיומו נתבקשנו לבחון מה התהליכים שעברו עלינו עד כה בכתיבת הפוסטים בבלוג. וכמובן להפיק מספר תובנות לגבי המשך הפעילות בבלוג.
המושג בלוג היה חדש עבורי, קל וחומר בלוג לימודי. החשיפה בבלוג נראתה לי מאיימת קצת, ויותר חששתי שמא לא יהיה לי מה לכתוב? איך לכתוב? מתי לכתוב? אך עד מהרה חששותיי הופרכו. אמנם מצאתי את עצמי חושבת במהלך כל השבוע מה ועל מה אני אכתוב, קראתי מאמרים מעניינים גלשתי באתרים שלא האמנתי שאגלוש בהם ונחשפתי לכלים טכנולוגיים רבים.
ואכן כל רשומה שאני כותבת מידי שבוע מתוכננת,מנוסחת ועוברת בדיקת קריאה ע"י חברותיי לפני הפירסום לכלל.
התמודדות זו אינה קלה עבורי אך בכל זאת אני חשה גאווה כאשר אני קוראת את הפוסטים שכתבתי עד כה . מכאן אני מקווה להשתפר וללמוד עוד.

twiiter

במסגרת הקורס "שיטות וכלי חיפוש מתקדמים" של דר' אלון הסגל, הכרנו כלי חדש ושמו טוויטר,פתחנו קבוצת למידה ,כשהמטרה היא התנסות בכלי ובחינת דרכי השימוש של כלי זה בלמידה וההוראה.

אז מהו טוויטר? זהו כלי שיתופי בעל שימושים רבים ומגוונים שבו ניתן לבעל החשבון להוציא הודעות \דיווחים קצרים\ "ציוצים" באורך של עד 140 תווים. על בעל החשבון לשכנע את חבריו "לעקוב" אחר הודעותיו, המעקב הוא
בשליטת האנשים ולא בעל החשבון.
זוהי עוד רשת חברתית . את פירסום ההודעות , ניתן להשוות לפירסום בקיר של פייסבוק והעוקבים יכולים לקבל בבת אחת הודעה מכל מי שהם עוקבים אחריו.
מגבלת 140 התווים עשויה ליצור בעיה בהעברת מסרים בעלי משמעות, ולכן לרוב מדובר במסרים קצרים מאוד או מסרים שמפנים אל לינק לאתר אינטרנט\ קובץ\ תמונה.he.wikipedia.org/wiki/טוויטר

כיתת העתיד

http://www.calcalist.co.il/internet/articles/0,7340,L-3359770,00.html

המאמר שכותרתו "כיתת העתיד כבר כאן" מציג את השינוי שחל בבתי הספר בשנים האחרונות בתחום התיקשוב. הלוח והגיר מפנים את מקומם לציוד טכנולוגי מתקדם. (כיתות אינטראקטיביות).
חברות טכנולוגיות מפיצות את ציודן ברחבי העולם החל ממדינות קטנות ועד למדינות גדולות. בהנחה שהמערכות הללו יכולות לשפר את ביצועי התלמידים.
כמי שמתעניינת בעולם התיקשוב רואה מחד את החשיבות והערך שבצעידה קדימה ומאידך ספקנית לגבי ממדי ההצלחה.
אני מדמה זאת לרצון לבנות בית ללא חומרים הדרושים לבניה,דהיינו בתי הספר אינם ערוכים באופן המתאים להשגת היעדים. כל עוד לא יהיו תשתיות מתאימות כגון: מחשב לכל תלמיד,מורים בעלי ידע בתחום,איוש טכנאים ועוד...
אני תקווה שבאמת בשנים הקרובות מאוד העתיד יהיה כבר בבתי הספר.

לימודי סייבר לבגרות

היה לי קצת קשה להאמין כשקראתי את החדשה המאוד מעניינת - תלמידי התיכונים ילמדו את תחום הלוחמה האלקטרונית, הסייבר. תחום הלוחמה האלקטרונית ייכנס החל מהשנה הבאה לתכנית הלימודים. התלמידים יידרשו לבצע פרויקט גמר, והבגרות תהיה בהיקף של עשר יחידות, יחד עם לימודי מדעי המחשב הקיימים.התכנית מורכבת מלימודי מדעי המחשב, על פי מתכונת הקיימת כבר עכשיו בבתי ספר, בהיקף של חמש יחידות לימוד, יחד עם תוספת של חמש יחידות לימוד של הנדסת תוכנה בהתמחות סייבר, שהיא החידוש שמציעה התוכנית.

במשרד החינוך הסבירו כי מימד הסייבר הינו מרחב של מערכות ורשתות מחשב, בו נאגרים נתונים דיגיטליים ומתבצעת תקשורת מקוונת ואינטראקטיבית. "מימד הסייבר מאפשר למשתמשים בו לקיים דרכו אינטראקציה, להחליף רעיונות, לשתף מידע, לספק תמיכה חברתית ולקיים עסקים", הסבירו. "מימד הסייבר מהווה חלק משמעותי בחיי היום יום שלנו, ומכאן עולה החשיבות ללימודים אלה". במשרד הוסיפו כי היוזמה מתלווה לתכנית לאומית שמטרתה לקדם את לימודי מדעי המחשב, החל מגיל בית ספר יסודי וכלה בתוכניות שונות בחטיבת הבינייםhttp://news.walla.co.il/?w=/94/2519647

משרד החינוך נרתם לאתגר הטכנולוגי והלאומי, והוא מקדם תכנית-לימודים, המובילה לבגרות מורחבת בתחום הסייבר. לשם ביצוע התוכנית, תתקיים השתלמות מורים של משרד החינוך בהתמחות סייבר בחודשים הקרובים.

אני חושבת שלימודי הסייבר יתרמו למדינה ולצה"ל,כבר השבוע הסתיים המחזור הראשון בקורס "מגן בסייבר" של חיל התקשוב. משרד החינוך השכיל והצטרף למהפכה הטכנולוגית שנמצאת בכל מקום בעולם..http://www.mako.co.il/pzm-  

עת הדעת

לפני שבוע קראתי כתבה על סטארט-אפ שרוצה לשנות את החינוך בעולם. http://it.themarker.com/tmit/article/8645
חברת הסטארט-אפ, "עת הדעת", מפתחת מערכת האמורה לשנות את שיטת הלימוד בכיתות. היזם שמואל מיתר משקיע במערכת עשרות מיליוני דולרים ומתכוון להעניק אותה בחינם לבתי הספר בישראל.
החברה מפתחת מערכת ללימוד בכיתות. בכיתות שבהן מותקנת המערכת יושבים כל התלמידים ליד מחשבים ניידים, המחוברים למחשב של המורה. לימוד החומר ותרגולו מתבצעים באמצעות המערכת, אך גם למורה חלק חשוב בשיעור: הוא מדבר עם התלמידים, מנהל אתם דיון ומקדיש לכל אחד מהם תשומת לב אישית.
המערכת מנתחת את ביצועי התלמידים ומציגה בפני המורה בזמן אמת תמונת מצב בכיתה, כך שהוא יודע מי זקוק יותר לעזרתו. בעתיד, מקווים בחברה, גם שיעורי הבית יבוצעו באמצעות המערכת. המערכת הטכנולוגית של עת הדעת פועלת כיום באופן ניסיוני בכמה בתי ספר יסודיים בישראל ובארה"ב, ובקרוב יתחילו בתי ספר נוספים להשתמש במערכת.
האם המדינה תשכיל לסייע ולהשקיע ברכישת מחשבים ורשתות לבתי הספר שיהיו מעוניינים במערכת?
אני חושבת שמדובר בתוכנית שמהווה את אחת מגולות הכותרת של החינוך במדינה ויש צורך להקצות משאבים לטובת תוכנית זו, לקחת החלטה ולהכניסה בהדרגה לבתי ספר. אני רואה הרבה יתרונות בלמידה כזו, מורים רבים שעבדו עם עת הדעת מספרים שיהיה מאוד קשה לחזור אחורה אם ייפסק שיתוף הפעולה עם עת הדעת. הם דימו את זה כמו נסיעה לירושלים עם עגלה וסוס. למורה קשה להשתלט על כיתה הטרוגנית רגילה ,יש קושי לעזור במקביל לתלמיד חלש בינוני או מצטיין, במערכת הזו כל תלמיד מקבל הנחיות באוזניות כך שאפשר לעבוד עם רמות שונות של תלמידים. לסיכום , יתרונות המערכת הם:שיפור איכות החינוך, שדרוג יכולתו המקצועית של המורה ומעמד מקצוע ההוראה בכלל.
אז מה שנשאר לעשות לטובת החינוך הוא להקצות משאבים ברכישת ציוד,הכשרת צוותי הוראה וכמובן איוש טכני בשטח.

הטאבלט

מערכות החינוך בכל רחבי העולם נמצאות כיום בפני אחת המהפכות הגדולות ביותר שידעו בתולדותיהן. המהלך שהחל בשנות התשעים, הכנסת מחשבים לכיתות, מגיע כעת לנקודה בה החלום לשים מסך מחובר לאינטרנט בפני כל ילד הופך למציאות בזכות מחשבי הטאבלט.
מהו הפוטנציאל של הכלי החדש הזה במערכת החינוך?
ישנן מספר גישות חינוכיות פדגוגיות לאפשרות של מהפכה טכנולוגית, הנה כמה מהן:

ד"ר רבקה ודמני, המתמחה בלמידה בסביבות טכנולוגיות במכללת סמינר הקיבוצים, מסבירה כי הכנסת הטכנולוגיות הניידות החדישות תחולל מהפך בהפצת הידע בכיתה. "המכשירים הללו ישנו את עולם התלמידים בכך שיאפשרו ללמוד בכל מקום ובכל זמן - בלי להיות כבול למקום מסוים, ספר מסוים או איש מסוים"

לדבריה, "בטאבלט אפשר לאחסן את כל הידע שהמורה רוצה וכל ידע אחר שקיים בעולם. מלבד המורה תהיה גם לתלמיד שליטה - הסקרנות שלו, המוטיבציה שלו והאישיות של אותו לומד ישפיעו על דרך הלמידה שלו. יש הרבה יותר גמישות ופתיחות באשר לידע, הפצתו והשגתו, בוודאי יותר מאשר ללמוד רק בין ארבע הקירות של כיתת בית הספר ולהיות תלויים בידע אותו מעביר המורה בצורה דידקטית".

גישה נוספת נגד הטאבלטים היא התנגדות לדיגיטציה מלאה שתשכיח מהילדים מיומניות בסיסיות של כתיבה, חישוב וזיכרון. "ככל שאנו מתקדמים לתוך העתיד, לטכנולוגיה משוכללת יותר, אנחנו משאירים מאחור מיומניות בסיסיות שחשוב שננחיל לילדינו", מסביר במחקרו ד"ר דיוויד ווטסון, מרצה לחינוך ומייסד ארגון ייעוץ חינוכי בארצות הברית, "זה נכון שהעולם מתפתח ובהתאם לו גם המיומניות הנדרשות, אבל לפי דעתי יש מיומניות שיש להנחיל גם בעתיד ואנו בסכנה של השלכות פדגוגיות קשות אם ילדינו ידעו רק להקליד או לגעת במסך ולא לכתוב או לחשב". הוא מוסיף: "האמת העצובה היא שתלמידים יכולים ללמוד גרוע באותה מידה בכיתה מלאה במחשבים, לוחות אלקטרוניים וטכנולוגיה כזאת או אחרת, ובכיתה עם שולחנות מעץ ולוח וגיר".
משתי גישות אלו אני נוטה להסכים יותר עם הגישה הראשונה אך עם כמה השגות. אני בטוחה שלא ניתן להימנע מהכנסת טכנולוגיה לבתי הספר אך אנחנו כאנשי חינוך יכולים להיות אחראים על התיזמון והמינון של השימוש בטכנולוגיה זו. בכיתות הבסיס א'-ב' המינון צריך להיות מינימאלי כדי שהתלמידים ירכשו את מיומנויות הכתיבה והקריאה , הטכנולוגיה יכולה להיות להם לעזר. בכיתות גבוהות יותר השימוש בטכנולוגיה יהיה חלק בלתי נפרד בלמידה.

http://news.walla.co.il/?w=//2526481

ללמוד תוך כדי תנועה

בעיתון חדשות החינוך, ״שיעור חופשי״ ( מרץ 2012, גיליון 98 ). קראתי על משחק חינוכי, קונסולת המשחק האינטראקטיבית של קומפי, ICAM , המיועדת לילדים בגיל הגן ובכיתות הנמוכות בבית הספר היסודי, דורשת אמנם מהילדים להיות מול המחשב אבל מוסיפה לכך שכלול. הקונסולה מבוססת על טכנולוגיית זיהוי תנועה, כך שהילדים מוזמנים להתחיל לזוז וללמוד תוך כדי תנועה. דבר שמאוד שימח אותי בתור מורה לחינוך- גופני. הערכה כוללת תקליטור משחק ״חכמים בתנועה״ שבו עשרה משחקים בנושאים שונים כמו שפה, מתמטיקה, הכרת הסביבה והטבע יש בערכה מצלמת אינטרנט שני ״בקרי קסם״ שבאמצעותם המערכת מזהה את תנועת הילדים בנוסף יש בערכה הגה שבאמצעותו מדמה הילד את חווית הנהיגה. למשחק שלוש רמות קושי שונות. בתוכנה אחת ״הנהג הצעיר - מסע עולמי״, התלמיד מכיר ערים שונות בעולם, תוך התנסות בסימולציית נהיגה בעזרת הגה.
לדעתי הלמידה דרך משחק ותנועה היא מאוד מעניינת ומפתחת דברים רבים כמו קואורדינציה, קשר עין יד, עין רגל ובכלל טוב שילדים קצת יזיזו את עצמם, גם ילדים שהם  מכורי מחשב עם עודף משקל יתחברו בטבעיות לצורך לנוע ולהתנועע. אז משרד החינוך, גם למידה דרך משחק יכולה להיות חלק חשוב אצל ילדים.

גוגל ,פייסבוק ומשרד החינוך

מנכ"ל פייסבוק, מארק צוקרברג עוקץ את גוגל ואת הרשת החברתית שלה גוגל פלוס. גוגל: " תחרותית יותר מאחרות"
 גוגל פלוס : " גרסה קטנה של פייסבוק" .
לגבי מטרתה של פייסבוק צוקרברג ציין: "אם למשל אפל או גוגל רוצות לבנות מוצר, הן פשוט בונות אותו. לעומת זאת כשפייסבוק רוצה לעשות את זה, אנחנו מנסים לבנות פלטפורמה, למשל לעזור למשתמשים לשנות את הדרך בה הם מאזינים למוזיקה או רואים סרטים. מה אנחנו עושים? אנחנו בונים פלטפורמה שבה אנשים מתקשרים, וגם מאפשרים לחברות אחרות להתחבר אלינו. זו באמת גישה שונה ממה שהיה קיים עד היום".
מדיניות פייסבוק חרטה על דגלה הדברות ושיתוף. פייסבוק עושה פלטפורמה שכל אחד יכול לקחת ולהשתמש כרצונו- קשר חברתי, התפתחות אישית,לימוד ועוד... להבדיל מחברות אחרות שסגורות במוצריהן, המוצר שלהם מוגמר ומטרתו קבועה מראש.
ילדיי משתמשים בפייסבוק אף שגילם אינו מאפשר זאת. (גילם פחות מגיל 13)
כאשת חינוך אני יודעת שברשת זו אין השגחה "עליונה" והכל אפשרי. אני מודעת לכך שילדיי אינם לבד והמון ילדים משתמשים ברשת.בשעות הבוקר המורה מבקשת להיכנס לפורטל כיתתי אך למרבה הפלא לא מעט ילדים באותו הזמן נכנסים לפייסבוק, הפורטל החינוכי פחות מעניין ונותן פחות אפשרויות אך יחד עם זאת הוא בטוח.
אני שואלת מה עדיף? פורטל חינוכי משעמם אך בטוח או פייסבוק , מעניין,מסקרן,מרתק שעל בטיחותו יש להשקיע מאמצים.
לדעתי מערכת החינוך מנסה "להמציא את הגלגל מחדש" ובונה רשת חברתית משלה.
הפלטפורמה של פייסבוק מאפשרת לימוד או חשיפה לתכנים שעם יד מכוונת של מורה ניתן להפיק תועלת רבה.
 קיים קשר הדוק בין למידה לתקשורת עם הסביבה. במאמר של ד"ר נירה קרומהולץ מובאים הסברים לתאוריות שונות הטוענות שלמידה הוא תהליך חברתי. 'עצם המושג "רשת סמנטית" מצביע על חשיבות של תקשורת עם הסביבה...' – כותבת ד"ר קרומהולץ. תאוריות חברתיות של למידה מיחסות חשיבות רבה ללמידה שיתופית, מדגישות את החשיבות של יצירת הזדמנויות להחלפת רעיונות, הערכה הדדית של מידע, דעות ורעיונות ואפשרות לשאילת שאלות.
בפייסבוק וברשת אינטרנט כולה משתפים במידע וידע את האחרים, שותפים לטוב או לרע כמעט בכל דבר. במצב קיים זה יש צורך לנצל לטובה את הרשת החברתית ובעזרת כלים פדגוגיים שונים לקדם את רכישת הידע ופיתוח הבנה, התורמים לתהליך הלמידה .
לסיכום, אני בטוחה שעם הגיון פשוט, יימצאו אנשים שיבינו שהתנהגות של מערכת החינוך כמו בת-יענה אינה פותרת את הבעיה ונראה כבר בעתיד קבוצות כיתתיות סגורות הלומדות חשבון ושפה ברשת חברתית.

לא על ה"לייק" לבדו

שלום לכולם,

רשתות חברתיות הן אתרים  ופורטלים המבוססים בעיקרם על תוכן הגולשים. מארק צוקרברג מייסד פייסבוק, אמר כבר לא פעם אחת שמטרתו להפוך את העולם למקום חברתי ונוח יותר לתקשורת ושמירה על קשר עם חברים ומכרים.
אך מעבר לרשת חברתית שעוזרת לנו לראות מה כל חבר או חברה עושים מדי יום , רשתות חברתיות הפכו למקור כח עצום בו הגולשים הם מנהלי הדיעה.
בשיטוטי באינטרנט נתקלתי בכתבה על קמפיין האהבה של ישראל לאירנים " אירנים אנחנו אוהבים אתכם " - קמפיין שמטרתו לעצור את התקיפה  באירן. התגובה האירנית לא איחרה לבוא וגורמים באירן רוצים להפיץ ברשתות החברתיות  קריאה דומה. בדף הפייסבוק שהוקם נרשמה הכותרת "מאירן למען השלום והדמוקרטיה" , ניתן לראות תגובות רבות מאירן אשר כתבו -
"ישראלים אנחנו לא רוצים פצצה גרעינית, אנחנו רוצים שלום ודמוקרטיה, אנחנו חברים שלכם"
הכח היום הוא אצל הגולשים , הסיבה העיקרית לכך היא השינוי הבסיסי בדרך צריכת התכנים שלנו. בעבר היינו רגילים לצרוך תכנים ולקבל מידע באופן חד-כיווני. היום התקשורת היא דו-כיוונית ולכל גולש יש את האפשרות לקחת חלק בשיחה, לעשות לייק, להגיב, להמליץ ואף להגיב באופן שלילי. פתיחות ושקיפות זו יצרו, הפכו את הרשת לפתוחה יותר.
אני מסכימה מאוד עם המשפט: "הרשתות החברתיות  שמות בידי הציבור בכל העולם את הכח, מפני שהן מאפשרות למיליונים מאיתנו להתאגד ולהתאחד בקלות ובמהירות , כל אחד דרך המחשב שלו." כתב לירון שמם  הביע בצורה מצויינת את מה שחשבתי על כוחן של רשתות חברתיות. אתמול זה היה על מחאות של צרכנים, היום זה על יחסים בין אזרחים של שתי מדינות מה צופן לנו העתיד מה שבטוח שבלתי אפשרי להתעלם מהתופעה הזו.

קישורים:
מאירן למען השלום והדמוקרטיה
ההפגנה שמתוכננת

למקומות,היכון ,צא.......

במסגרת לימודי תואר שני בתקשוב ולמידה התבקשנו לפתוח בלוג אז.... שלום לכולם, היום זו הפעם הראשונה שאני  מתנסה וכותבת בבלוג. אני מגיעה מתחום החינוך הגופני ומנסה לשלב את התחום בתיקשוב.  בבלוג זה אכתוב את תובנותי, מחשבותי ודעותי לאורך לימודי.
מאוד מאמינה ב " נפש בריאה בגוף בריא " אז קדימה כולם ,מחכה לנו כייף חיים ולמידה בבלוג זה.