יום שבת, 28 באפריל 2012

עת הדעת

לפני שבוע קראתי כתבה על סטארט-אפ שרוצה לשנות את החינוך בעולם. http://it.themarker.com/tmit/article/8645
חברת הסטארט-אפ, "עת הדעת", מפתחת מערכת האמורה לשנות את שיטת הלימוד בכיתות. היזם שמואל מיתר משקיע במערכת עשרות מיליוני דולרים ומתכוון להעניק אותה בחינם לבתי הספר בישראל.
החברה מפתחת מערכת ללימוד בכיתות. בכיתות שבהן מותקנת המערכת יושבים כל התלמידים ליד מחשבים ניידים, המחוברים למחשב של המורה. לימוד החומר ותרגולו מתבצעים באמצעות המערכת, אך גם למורה חלק חשוב בשיעור: הוא מדבר עם התלמידים, מנהל אתם דיון ומקדיש לכל אחד מהם תשומת לב אישית.
המערכת מנתחת את ביצועי התלמידים ומציגה בפני המורה בזמן אמת תמונת מצב בכיתה, כך שהוא יודע מי זקוק יותר לעזרתו. בעתיד, מקווים בחברה, גם שיעורי הבית יבוצעו באמצעות המערכת. המערכת הטכנולוגית של עת הדעת פועלת כיום באופן ניסיוני בכמה בתי ספר יסודיים בישראל ובארה"ב, ובקרוב יתחילו בתי ספר נוספים להשתמש במערכת.
האם המדינה תשכיל לסייע ולהשקיע ברכישת מחשבים ורשתות לבתי הספר שיהיו מעוניינים במערכת?
אני חושבת שמדובר בתוכנית שמהווה את אחת מגולות הכותרת של החינוך במדינה ויש צורך להקצות משאבים לטובת תוכנית זו, לקחת החלטה ולהכניסה בהדרגה לבתי ספר. אני רואה הרבה יתרונות בלמידה כזו, מורים רבים שעבדו עם עת הדעת מספרים שיהיה מאוד קשה לחזור אחורה אם ייפסק שיתוף הפעולה עם עת הדעת. הם דימו את זה כמו נסיעה לירושלים עם עגלה וסוס. למורה קשה להשתלט על כיתה הטרוגנית רגילה ,יש קושי לעזור במקביל לתלמיד חלש בינוני או מצטיין, במערכת הזו כל תלמיד מקבל הנחיות באוזניות כך שאפשר לעבוד עם רמות שונות של תלמידים. לסיכום , יתרונות המערכת הם:שיפור איכות החינוך, שדרוג יכולתו המקצועית של המורה ומעמד מקצוע ההוראה בכלל.
אז מה שנשאר לעשות לטובת החינוך הוא להקצות משאבים ברכישת ציוד,הכשרת צוותי הוראה וכמובן איוש טכני בשטח.

יום שישי, 27 באפריל 2012

הטאבלט

מערכות החינוך בכל רחבי העולם נמצאות כיום בפני אחת המהפכות הגדולות ביותר שידעו בתולדותיהן. המהלך שהחל בשנות התשעים, הכנסת מחשבים לכיתות, מגיע כעת לנקודה בה החלום לשים מסך מחובר לאינטרנט בפני כל ילד הופך למציאות בזכות מחשבי הטאבלט.
מהו הפוטנציאל של הכלי החדש הזה במערכת החינוך?
ישנן מספר גישות חינוכיות פדגוגיות לאפשרות של מהפכה טכנולוגית, הנה כמה מהן:
ד"ר רבקה ודמני, המתמחה בלמידה בסביבות טכנולוגיות במכללת סמינר הקיבוצים, מסבירה כי הכנסת הטכנולוגיות הניידות החדישות תחולל מהפך בהפצת הידע בכיתה. "המכשירים הללו ישנו את עולם התלמידים בכך שיאפשרו ללמוד בכל מקום ובכל זמן - בלי להיות כבול למקום מסוים, ספר מסוים או איש מסוים"
לדבריה, "בטאבלט אפשר לאחסן את כל הידע שהמורה רוצה וכל ידע אחר שקיים בעולם. מלבד המורה תהיה גם לתלמיד שליטה - הסקרנות שלו, המוטיבציה שלו והאישיות של אותו לומד ישפיעו על דרך הלמידה שלו. יש הרבה יותר גמישות ופתיחות באשר לידע, הפצתו והשגתו, בוודאי יותר מאשר ללמוד רק בין ארבע הקירות של כיתת בית הספר ולהיות תלויים בידע אותו מעביר המורה בצורה דידקטית".
גישה נוספת נגד הטאבלטים היא התנגדות לדיגיטציה מלאה שתשכיח מהילדים מיומניות בסיסיות של כתיבה, חישוב וזיכרון. "ככל שאנו מתקדמים לתוך העתיד, לטכנולוגיה משוכללת יותר, אנחנו משאירים מאחור מיומניות בסיסיות שחשוב שננחיל לילדינו", מסביר במחקרו ד"ר דיוויד ווטסון, מרצה לחינוך ומייסד ארגון ייעוץ חינוכי בארצות הברית, "זה נכון שהעולם מתפתח ובהתאם לו גם המיומניות הנדרשות, אבל לפי דעתי יש מיומניות שיש להנחיל גם בעתיד ואנו בסכנה של השלכות פדגוגיות קשות אם ילדינו ידעו רק להקליד או לגעת במסך ולא לכתוב או לחשב". הוא מוסיף: "האמת העצובה היא שתלמידים יכולים ללמוד גרוע באותה מידה בכיתה מלאה במחשבים, לוחות אלקטרוניים וטכנולוגיה כזאת או אחרת, ובכיתה עם שולחנות מעץ ולוח וגיר".
משתי גישות אלו אני נוטה להסכים יותר עם הגישה הראשונה אך עם כמה השגות. אני בטוחה שלא ניתן להימנע מהכנסת טכנולוגיה לבתי הספר אך אנחנו כאנשי חינוך יכולים להיות אחראים על התיזמון והמינון של השימוש בטכנולוגיה זו. בכיתות הבסיס א'-ב' המינון צריך להיות מינימאלי כדי שהתלמידים ירכשו את מיומנויות הכתיבה והקריאה , הטכנולוגיה יכולה להיות להם לעזר. בכיתות גבוהות יותר השימוש בטכנולוגיה יהיה חלק בלתי נפרד בלמידה.

יום חמישי, 12 באפריל 2012

ללמוד תוך כדי תנועה


בעיתון חדשות החינוך, ״שיעור חופשי״ ( מרץ 2012, גיליון 98 ). קראתי על משחק חינוכי, קונסולת המשחק האינטראקטיבית של קומפי, ICAM , המיועדת לילדים בגיל הגן ובכיתות הנמוכות בבית הספר היסודי, דורשת אמנם מהילדים להיות מול המחשב אבל מוסיפה לכך שכלול. הקונסולה מבוססת על טכנולוגיית זיהוי תנועה, כך שהילדים מוזמנים להתחיל לזוז וללמוד תוך כדי תנועה. דבר שמאוד שימח אותי בתור מורה לחינוך- גופני. הערכה כוללת תקליטור משחק ״חכמים בתנועה״ שבו עשרה משחקים בנושאים שונים כמו שפה, מתמטיקה, הכרת הסביבה והטבע יש בערכה מצלמת אינטרנט שני ״בקרי קסם״ שבאמצעותם המערכת מזהה את תנועת הילדים בנוסף יש בערכה הגה שבאמצעותו מדמה הילד את חווית הנהיגה. למשחק שלוש רמות קושי שונות. בתוכנה אחת ״הנהג הצעיר - מסע עולמי״, התלמיד מכיר ערים שונות בעולם, תוך התנסות בסימולציית נהיגה בעזרת הגה.
לדעתי הלמידה דרך משחק ותנועה היא מאוד מעניינת ומפתחת דברים רבים כמו קואורדינציה, קשר עין יד, עין רגל ובכלל טוב שילדים קצת יזיזו את עצמם, גם ילדים שהם  מכורי מחשב עם עודף משקל יתחברו בטבעיות לצורך לנוע ולהתנועע. אז משרד החינוך, גם למידה דרך משחק יכולה להיות חלק חשוב אצל ילדים.