פוסט מסכם

הסמסטר השלישי התחיל כמובן עם חששות, כמו קודמיו לקראת מה... ובכן זה היה סמסטר קיץ, חם בחוץ וקר בכיתה (בגלל המזגן) ובעיקר קושי בשילוב לימודים, הגשת מטלות רבות והעסקת הילדים בחופשה. לדעתי כולם בכיתה התמודדו טוב מאוד עם הקושי למרות ה"קיטורים".

בשנים האחרונות אנו עדים לטכנולוגיות המשנות את הדרך שבה אנשים מתקשרים במרחב הוירטואלי.
אמצעי התקשורת הכוללים אינטראקציות מרובות אנשים כמו הבלוגים, התגלו כאחת מהצורות הפופולאריות ביותר לניהול שיח מקוון. והיום אני מאוד שמחה שאני חלק מאותם אנשים.
בתחילת הלימודים היו לי הרבה חששות לגבי הכתיבה אך למרבה הפלא עם הזמן התחלתי לאהוב את הכתיבה בבלוג.
בסמסטר זה נחשפתי לקורסים אשר העשירו אותי ונתנו לי כלים לעשיה בבית-הספר.

אז זהו סיימתי את כתיבתי בבלוג הלימודי, אני יודעת שכל כתבה מעניינת שאני אקרא אני יעצור ויגיד לעצמי, כמובן שזה נושא שהייתי רוצה לשתף את כולם, אולי אני אמשיך לכתוב אולי למגירה...

תופעת ההתמכרות לטכנולוגיה

http://www.mako.co.il/digital-weekend/Article-99e6cc9f7647931006.htm?utm_source=ba-bamail&utm_medium=article&utm_campai

 בלי הרבה רעש מחליטים הרבה אנשים וחברות גדולות להניח בצד את המכשירים הטכנולוגיים. אולי מתחיל מרד טכנולוגי?
ישנה מגמה של התנתקות ממכשירים טכנולוגיים, בארה"ב יש מסעדה שנותנת ללקוחותיה הנחה במידה ויניחו בצד את מכשיר הסלולר, במקומות עבודה מנתקים לעובדים את המייל בטלפון אחרי שעות העבודה.בעמק הסיליקון אוסרים על ילדים להחזיק מחשב בבית.
אני מדמה אדם אשר יוצא מביתו ללא הסמארטפון לאדם היוצא מביתו ללא אחד מאבריו החיוניים. הרבה פעמים יוצא לי לשוחח עם חברותי ללימודים,חברותיי לעבודה או עם האנשים שאני הכי אוהבת ובכל פעם נקטעת שיחתנו בגלל הודעה בסמארטפון,מייל שהגיע, התראה מהפייסבוק. העיסוק האובססיבי בטלפון הנייד  גרם למספר אנשים להבין שהטכנולוגיה נכנסה יותר מדי לחיינו, פעם היה לנו שקט.
הטכנולוגיה אולי הביאה עימה הרבה דברים טובים אבל גם מילאה את חיינו במין "מופע "שנמשך 24 שעות ביממה, מופע שיש בו לייקים,התראות מהפייסבוק, טוויטר.... ואין במופע הזה מנוחה.יותר ויותר גופים ואנשים פרטיים מחליטים לצאת מ"המופע" הטכנולוגי ולתחום את נוכחותו בחייהם. הם לא "טכנופוביים" שמפחדים מדברים חדשים, להיפך הם מודעים היטב לשימושים האינסופיים שאפשר לעשות במכשירים אלה ודווקא בגלל זה הם בוחרים להגביל את השימוש בהם. זה לא תמיד קל לבחירה ובטח לא פשוט לביצוע אך אני מאמינה שתופעת ההתנתקות הטכנולוגית תתפשט בעולם ואפילו תגיע לארץ הקודש. א מ ן!!!!

x

תיקשוב בחינוך-גופני

לפני שנתיים נכנס בית ספרי,"מנחם בגין" בית-ספר יסודי בקרית-גת לתוכנית התיקשוב, קיבלנו מחשבים, הורכבו מקרנים בכיתות, רמקולים, אמצעי החשכה ועוד... בתור מורה לחינוך-גופני שאלתי את עצמי מה אני יעשה עם המחשב בשיעורי חינוך-גופני?  אולי מישהו התבלבל שם למעלה? איך הילדים יקבלו את הבשורה על שיעור מתוקשב בספורט? הרי הם מחכים לשיעור חנ"ג על-מנת לנוע, לשחק, לרקוד ועוד...  כמה ילד יכול לשבת בכיתה? אז גם בשיעור שיש לו אפשרות של פורקן, חילוץ עצמות, הרפיה.... נושיב אותו מול המחשב? כיצד בעצם נניע את התלמידים? התייעצתי עם חברותיי למקצוע כדי לדעת מה הן עושות וכמה ימים אחרי הבירור איתן מצאתי את עצמי מחברת את המחשב ומקרינה לתלמידים סירטון של "מכת פתיחה תחתית" בכדור-עף-לימוד הטכניקה בעזרת סרטון. ההליך ערך חמש-עשרה דקות מזמן פעילות השיעור, כמובן שאחרי הקרנת הסירטון הגענו לאולם הספורט על-מנת לתרגל את המכה. מסתבר שיש אינספור אפשרויות שאפשר להכניס את התקשוב לשיעור חינוך-גופני - מצגות בכל תחום כמו תזונה, מרכיבי כושר-גופני, סרטי וידיאו, לימוד ריקודים ועוד...

אני חושבת שההמחשה הויזואלית דרך סרטונים, תמונות, מצגות הינה טובה ומשמעותית אך עם זאת לא נראה לי שבכל שיעור אני אשתמש בהמחשות אלו, וזאת כדי שהתלמידים ינועו יותר וכמה שפחות יהיו מול המחשב במיוחד הגילאים הצעירים שאותם אני מלמדת. 

מידענות

בהמשך לפוסט שכתבתי על "בית-ספר לחיפוש" של google מאוד רציתי ללמוד לחפש ומצאתי מקום ללמוד בו. בקרן לקידום מקצועי למורים ישנן השתלמויות אשר מתאימות לזמננו.
כולם יודעים לחפש,אך השאלה היא, האם כולם יודעים למצוא? מגוון השימושים, האפשרויות הרבות, המידע העצום ברשת והשירותים הרבים, מחייבים אותנו להכיר טוב, נכון וחכם את רשת האינטרנט לניצול יעיל של משאביה.
בעידן שבו אנו נמצאים ישנן כמויות אדירות של מידע לכולם אך עלינו ללמוד לדעת לנצל את המידע.
הייתה לי נטייה לחשוב שפעולת החיפוש במחשב היא פשוטה מאוד אך ככל שעובר הזמן וככל שמתרבות המשימות בלימודים כך אני שמה לב שמאוד קשה לי למצוא, "לקלוע בול" למה שאני צריכה. כששוחחתי עם חברותיי ללימודים הבנתי שהן נמצאות באותה בעיה, לכאורה פעולת החיפוש באינטרנט היא פשוטה מאוד, כמעט כולם מכירים אותה אבל כנראה לא מספיק.
אני חושבת שיש צורך ללמד את המורים במסגרת נושא "התיקשוב במאה ה-21", השתלמות שתהיה חובה, את זרי החיפוש באינטרנט כדי שילמדו את התלמידים בבית-הספר. וכך נכסוך כולם זמן יקר.

ילדים חשופים

בעקבות כתבה שקראתי על קרינה -"מגפת הקרינה השקטה", מיד חשבתי על ילדים ועל תוכנית התיקשוב הלאומית וניסיתי להבין האם מישהו במשרד החינוך שם את הדעת אודות נוכחות קרובה כל-כך של מכשירים פולטי קרינה בקרבתם של ילדים. אנו חשופים מדי יום ובכל שעות היום לקרינה ממקורות שונים: טלפונים סלולריים, קונסולות משחקים אלחוטיות, נתבים אלחוטיים, שידורי רדיו ועוד... כמות המכשירים פולטי הקרינה עולה עם התקדמות הטכנולוגיה. לצורך ההמחשה, אם לגלים האלקטרומגנטיים היה צבע לא היינו יכולים לראות כלום. הם קיימים כל הזמן סביבנו בכל מקום שבו אנו נמצאים. אף אחד עדיין לא ממש הוכיח את השפעת הקרינה על האדם אבל כולם מסכימים שעוד מוקדם לדעת.
הטכנולוגיה משאירה מאחור תחומים רבים למען הקידמה. ההשפעות של הטכנולוגיה על הבריאות והחינוך יוודעו לפחות אחרי דור, וגם אז לא בטוח כלל שנוכל לעצור את הקידמה. נוכל אולי לשלוט בה טוב יותר באמצעות מודעות וחקיקה.
תחום התיקשוב בבתי-הספר תופס תאוצה ומגובה על-ידי ממשלות אשר משקיעות משאבים רבים בתחום.
לפעמים, בשל רצון עז לדחוף נושא מסויים, אנו לא תמיד לוקחים בחשבון את כל ההשלכות האפשריות בזמן התכנון.
לדעתי, יש לקחת בחשבון את נושא הקרינה כשבאים לבנות מערך תקשוב גם אם אין להשלכותיה הוכחות חד-משמעיות.
משמעות הדבר הוא שיש לתכנן את מערך המיחשוב בבתי-הספר בצורה של תקשורת קווית ולא אלחוטית ולתכנן הפסקות "חכמות" לצורך שחרור הגוף,המוח והעיניים לפרקי זמן קצובים.

מהר יותר, גבוה יותר טכנולוגי הרבה יותר

המשחקים האולימפיים השנה קיבלו כינויים כמו: " המשחקים האולימפיים הדיגיטליים הראשונים" ו"האולימפיאדה של הרשת החברתית". אומרים שזו תהיה האולימפיאדה הכי טכנולוגית שאי-פעם ראינו, עם כל מיני אפליקציות, התרעות על תחרויות חשובות ועוד..

הספורטאים מציפים את הפייסבוק, האינסטגרם והטוויטר בחוויות שונות מהכפר האולימפי.  

הוועד האולימפי בעד שימוש ברשתות חברתיות באולימפיאדה, אבל יש כללים. אל תשכחו למי נכנס הכסף הגדול. אסור להפר זכויות שידור של הרשתות שמשלמות מיליארדים עבורן, אסור לפרסם חברה מסחרית כדי לא לפגוע בספונסרים הרשמיים, ואסור להשתמש במותגים של הוועד האולימפי. במילים אחרות, הספורטאים, העיתונאים והמתנדבים תפקידם לפרסם את לונדון 2012 ברשת החברתית, אבל את הרווחים יגרפו ז'אק רוג והחברים. 

http://www.nrg.co.il/online/3/ART2/389/951.html

כמו כל דבר שאפשר לעשות ממנו חגיגה כלכלית, האולימפיאדה הזו היא אכן חגיגה. מדובר באירוע העולמי הראשון שיישם בצורה מקסימאלית את ההתפתחות הטכנולוגית של השנים האחרונות. 

מארגני המשחקים כיסו כל חלקה אינטרנטית וסלולרית. החל מאתרי אינטרנט ויישומי סמארטפונים מושקעים עם מידע אינסופי, סטטיסטיקות, תמונות והיסטוריה; וכלה בעמוד יוטיוב, פייסבוק, טוויטר ולא מעט אתרים שמעבירים את המשחקים בשידור חי גם לסמארטפונים עם איכות HD. אז נשאר לנו רק לבחור אחרי מי לעקוב ואיזו אפליקציה שווה להוריד.
הנה קישור למספר אפליקציות נבחרות,http://www.haaretz.co.il/captain/net/1.1787587

אחרי שבדקתי מספר אפליקציות היה לי קושי לבחור את האחת, אז כמו אדם שרוצה להרגיש שייך "הלכתי" על כמה אפליקציות ,דאגתי שיהיו חינמיות כי בכל זאת... אז יש גירסאות חינמיות מוצמצמת וגירסאות מלאות בתוספת תשלום כמובן. הגירסאות החינמיות מספקות את הסחורה ורכישה מומלצת רק אם ממש התמכרתם.

הכל דיגיטלי ובלתי אפשרי לא לדבר על הפער הדיגיטלי שקיים. לדעתי, החידושים הטכנולוגיים הם נחלת מעמד הביניים ומעלה, לאור הגזרות שהמדינה "מנחיתה" עלינו רובינו נסתפק בשידורי הערוץ הראשון ( דווקא איכות טובה מאוד), רק שהם קובעים מה נראה ומתי. 

נא לקרוא הודעות!

בשנה"ל אשתקד נכנסה לבית-ספרנו מנהלת חדשה, היא ביקשה כדרך עבודתה להעביר אלינו הודעות דרך ה-"OUTLOOK" הבית-סיפרי, שלא היה שמיש במיוחד עד לכניסתה לתפקיד. ואם במקרה לא שמנו לב ב-"OUTLOOK"  אז נשלח עותק ל-"וואלה" ול-"ג'ימייל". מאוד חשוב לה שניכנס ונתעדכן דבר שאני מסכימה איתו, אני בעד העברת אינפורמציה, העברת הודעות דרך המייל אך כל אחד יעשה את שיקוליו,מתי ל"פתוח" מיילים, באילו שעות ובאיזה ימים.
נשאלת השאלה לגבי אישור מסירה/קריאת מייל, האם צריך לחייב אנשים ל"אשר" מיילים?
 יש שני סוגי אישורים, הראשון-מסירה, מאשר את המסירה של הודעת הדואר האלקטרוני לתיבת הדואר של הנמען, אך הוא אינו מציין שהנמען ראה או קרא אותה, והשני-אישור קריאה מאשר את פתיחת ההודעה.
יש הטוענים ואני איתם שהשימוש באישור קריאה אינו יעיל ועלול אפילו להציק. אף-אחד לא אוהב שבולשים אחריו ובודקים מה הוא קרא ומתי. נכון שהיו פעמים שנכנסתי ל-"OUTLOOK" ופתחתי את הדואר בלי לקרוא כי מאוד מביך להגיע לעבודה ולקבל נזיפה על אי קריאת מייל, דבר שתמוהה בעיניי מפני שהתכתובת מתנהלת אחרי שעות העבודה. אני חושבת שזו חדירה לפרטיותו של העובד. את הרשומה הזו אני כותבת בעקבות כתבה שקראתי על פייסבוק שהחליטה להראות מי קרא הודעות.
מעניין יהיה לראות סקרים לאחר תקופה של חודשיים/שלושה איך היישום יתנהל, יצליח או ייכשל.